פסק-דין בתיק ע"פ 20801-11-12

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת שרון לארי בבלי) בת"פ 2246/2012 מיום 1.11.2012.

1.  המערער קיבל דו"ח על עבירה בניגוד לסעיף 5(ה)(1) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו) תשכ"א-1960, בכך שביום 22.12.2011 בשעה 12:15 העמיד/החנה את רכבו ברח' חשין בירושלים, באופן שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה.

המערער הגיש בקשה להישפט ולפיכך הוגש נגדו כתב אישום בגין העבירה האמורה.

2.  בית המשפט שמע את עדותו של המפקח מר רפאל אסרף וכן את עדותו של המערער. שני הצדדים הגישו תמונות המתעדות את רכבו של המערער במקום.

לאחר שמיעת הראיות קבע בית המשפט בהכרעת דינו כי אין מחלוקת על כך שהמערער החנה את רכבו בכניסה לחניון עובדי העיריה במגרש הרוסים וכי אין מחלוקת על כך שברכב הוצג תו נכה תקף. המחלוקת היתה בשאלה אם היה בחניה משום הפרעה לתנועה.

בהתאם לראיות שעמדו לפניו, קבע בית המשפט כי רכבו של המערער עמד באופן שחסם מחצית מנתיב נסיעה ובכך הווה הפרעה לתנועה. בית המשפט קבע כי אם מגיעים כלי רכב משני הכיוונים, לא ניתן לחלוף זה על פני זה ללא הפרעה, כאשר הרכב חונה במקום, וזאת מאחר שהרכב חנה עמוק בתוך נתיב הנסיעה בסיבוב. כן צויין, בניגוד לטענת הנאשם, כי הרכב חסם את היציאה מן החניון. 

בית המשפט התייחס לחוק חניה לנכים תשנ"ד-1993, וקבע כי המערער לא עמד בתנאי החוק המתירים לנכה לחנות במקום בו החניה אסורה, מאחר שבסמוך ישנה חניית נכים וכן ישנו חניון העיריה, והמערער לא הוכיח כי לא היה מקום חניה מסודר לנכים שהיה פנוי בזמן החניה.

לפיכך הרשיע בית המשפט את המערער בעבירה שבכתב האישום.

בית השפט גזר על הנאשם קנס בסך 500 ש"ח.

3.  בהודעת הערעור טען המערער כי הוא נכה בן 80 וכי במקום אין חניה לנכה. כן טען כי הרכב חנה באופן שלא הפריע לתנועה. לטענתו הוא לא חנה בנתיב נסיעה, וכן טען כי לא הפריע ליציאה מהחניון, מאחר שבאותה עת היתה היציאה מהחניון מרחוב אחר.

לטענת המערער, אין כל ראיה להפרעה ממשית לתנועה ובית המשפט טעה בקביעתו.

ב"כ המשיבה השיב בדיון כי המערער אינו חולק על כך שלא חיפש חניה בחניון סמוך. כן טען כי רכבו של המערער הפריע לתנועה, הוא חסם כניסה לחניון וחסם נתיב נסיעה בכביש דו סיטרי. כן ציין כי קודם לחניה הוזהר המערער על ידי השומר במקום שהחניה אסורה ומפריעה לתנועה אך בחר לחנות שם. לפיכך ביקש לדחות את הערעור.

4.  חוק חניה לנכים, תשנ"ד-1993 (להלן: "החוק"), קובע הסדרי חניה מיוחדים לנכים, כמפורט להלן:

(1)   בסמוך למקום האמור, אין מקום חניה מוסדר לנכים או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה;

(2)   בסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה;

(3)   החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים;

(4)   החניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה.